זה היה בתחילת שנות ה-50, בשנים הראשונות של הנשיאות של הרבי. שמשון סטאק היה אז בחור צעיר, אמריקאי לכל דבר ועניין שזכה והייתה לו קרבה מיוחדת לרבי ואפילו ידידות. יום אחד הוא קיבל את פניו של אחד מהחברים שלו שהגיע עם הילד שלו, נער לקראת בר מצווה. שמשון הכניס אותם לתוך החדר של הרבי. אז חב"ד הייתה קטנה מאוד. הקהילה עצמה הייתה זעירה בשנים שאחרי השואה, הכל היה אז הרבה יותר פשוט וגם הכניסה לחדר של הרבי.
הרבי לחץ להם יד חמה ומעודדת והציע להם לשבת. הרבי בירך את נער הבר-מצוה במילים קצרות ואיחל לו שיגדל להיות מקור של גאווה למשפחה ולכל העם היהודי.
כשהם פנו לצאת מהחדר פנה הרבי במפתיע לנער הבר-מצוה ושאל אותו: "אתה חובב של משחק הבייסבול כדור בסיס? הילד הנהן לחיוב.
הרבי שאל אותו: איזו קבוצה אתה אוהד? והוא ענה ה"דאג'רס".
אבא גם אוהד של הקבוצה כמוך? המשיך הרבי לשאול. הילד ענה בשלילה.
הרבי המשיך להתעניין: אבא לוקח אותך למשחקים של הקבוצה שלך? הילד ענה: כן, מידי פעם אבא לוקח אותי למשחק. רק לפני חודש צפינו במשחק.
נו, ואיך היה המשחק? הרבי המשיך ושאל לפליאת כולם.
והילד ענה: האמת שהיה מאכזב. בשלב מסוים הקבוצה שלי הייתה בפיגור של שבע נקודות. לא רציתי להישאר והחלטתי לעזוב באמצע המשחק.
הרבי לא הסתפק בזה והמשיך לשאול: כשאתם עזבתם את האצטדיון גם השחקנים של הקבוצה נטשו את המשחק? הילד ענה קצת בחוסר סבלנות: רבי, השחקנים לא יכולים לעזוב את המגרש באמצע המשחק.
למה לא? ספר לי על זה קצת, ביקש הרבי.
הילד הסביר: בכל משחק יש שחקנים ויש צופים. הצופים יכולים ללכת מתי שהם רוצים, כי הם לא חלק מהמשחק, המשחק יכול להמשיך גם בלעדיהם. אבל השחקנים חייבים להישאר לעשות הכל כדי לנסות לנצח עד לרגע האחרון, עד שהמשחק נגמר.
ואז הרבי חייך ואמר: בדיוק ככה זה ביהדות, כל אחד יכול לבחור איזה מין חיים הוא יחיה כאן בעולם, האם להיות "צופה" או להיות "שחקן". תהיה שחקן!
* * *
יש אנשים שכל החיים הם רק "צופים" הם מסתכלים על אחרים. הם לא משחקים את המשחק, הם רק משקיפים מהצד. אין להם באמת חיים, הם כל הזמן מתאימים את עצמם לאחרים. הם מתנהגים מתלבשים וחיים לפי חיים של אחרים. הם חיים לפי מה שהפרסומת ממליצה להם לעשות ובהתאם לדעות והמוסכמות של החברה. הם לא שחקנים. כשהם נתקלים במצוקה, הם בדרך כלל ינסו להתעלם ממנה, ולעתים קרובות באופן של חוסר שליטה וחוסר עקביות. לעתים קרובות הוא יחליפו את דרכי פעולתם, כדי לברוח מכל מה שגרם להם תסכול ואכזבה.
אבל יש אנשים שהם "שחקנים" הם עושים את החיים. מבלי להתחשב במה שקורה במהלך חייהם, הם תמיד יתאמצו בכל כוחם להביא לכך שהחיים יתנהלו באופן הראוי. אנשים כאלה מתייחסים אל כל מה שקורה להם כאל חלק ממערכת מאורעות שתוכננה מלמעלה לטובתם בלבד. התנהגות זו מצביעה על חוסן נפשי. אנשים אלו מסוגלים לפגוש את המצוקה פנים אל פנים ולהתמודד עמה. יכולתם להפיק מקסימום של תועלת מכל המצבים, אפילו אלה המלאים קשיים, נובעת מההכרה שאף הללו גדושים בהזדמנויות לפיתוחם ועידונם של תכונות אופיים. הם מסתכלים על האתגרים כהזדמנויות היכולות לשמש כגורם להתעלות, הן של האדם והן של סביבתו.
אז תהיו שחקנים!
