נ.ג. הוא יהודי חרדי תושב בורו פארק שבניו יורק המקפיד על קיום המצוות בהידור. הבת שלו היא אמנם בת 10 אבל סובלת מעיכוב התפתחותי ומדברת כמו ילד בן ארבע. יום אחד הגיע ל-770 וכתב לרבי מכתב ובור ביקש ברכה לבת שלו.
הרבי ביקש מהמזכיר שלו לברר אצלו "מה קורה עם המזוזות?"
מיד מיהר האיש לביתו ובדק אצל סופר מומחה את כשרותם. התוצאות לא איחרו לבוא והסופר קבע שכולן כשרות למהדרין. הוא חזר ל-770 ודיווח לרבי שהמזוזות כשרות וביקש ברכה לבת שלו.
גם הפעם במענה למכתבו שאל הרבי: מה עם המזוזות? הוא נסע עוד הפעם לביתו והעביר את המזוזות לבדיקה אצל סופר אחר. גם הפעם אמר הסופר לאחר שבדק את המזוזות: אדוני, מזוזותיך כשרות למהדרין".
שוב חזר ל-770 וביקש ברכה מהרבי לרפואת הבת שלו. במענה למכתבו כתב הרבי: "ומה עם המזוזה שאיננה בכלל?"
האיש היה המום מעולם. הרי בכל פתח יש לו מזוזה. הוא החליט 'ללכת עד הסוף'. הוא עבר בכל הפתחים עד הדלת האחרונה ושם תפס לפתע את ידיו בראשו. מחסן המשחקים של הילדים! אין שם מזוזה!
הוא קנה מיד מזוזה מהודרת וקבע בדלת המחסן. מאותו היום ואילך, הבת שלו החלה להראות סימני התאוששות. כעבור מספר שבועות החלה להתנהג כילדה בת עשר, מפותחת, חייכנית ומושמעת.
הוא סיים את סיפורו ואמר: "אינני מבין, אני חי בבית הזה שלושים שנה ולא שמתי לב שבפתח הזה אין מזוזה, ואילו הרבי שמעולם לא ביקר בביתי, יודע יותר טוב ממני מה קורה בבית שלי.."
