הכל התחיל מכאב גרון שהמשיך להציק לילדה הקטנה שלהם עד כדי צרידות נוראה. ההורים חשבו תחילה שמדובר בהתקררות ובמשך הזמן יחזור אל בתם קולה הטבעי. אך עברו שבועות ארוכים של המתנה ושום דבר לא השתנה. הילדה נשלחה לסדרת בדיקות ולאחריהן הודיע הרופא להורים המודאגים, שלילדה יש גידול במיתרי הקול, שהולך ומתפשט, ומצבה עתיד להחמיר עוד יותר. לאחר זמן מה איבדה הילדה את קולה לגמרי. הסיכוי היחיד להחזיר לה את קולה היה באמצעות ניתוח בחו"ל. כעבור מספר ימים הגיעו האב ובתו לבית הרפואה "הר סיני" שבניו יורק. מיד עם בואם אושפזה הילדה ולאחר סדרת בדיקות הובלה לחדר הניתוח. האב ישב כל העת על הספסל ליד חדר הניתוח כשהוא מתוח כולו. הרופאים נכנסו ויצאו, אך פניהם הקפואות לא בישרו טובות. מאחר שהשפה האנגלית היתה זרה לו, הוא התקשה להבין את דבריה של האחות, שניסתה לעדכן אותו, אך טון הדיבור ומבט פניה לא הותירו בו מקום לספיקות. כפי הנראה הניתוח לא עלה יפה. עוד לפני שהספיק לעכל זאת יצא אחד הרופאים מן החדר והודיע לו כי חל סיבוך לא צפוי במהלך הניתוח ומצבה של בתו מוגדר כקריטי ונשקפת סכנה לחייה. הדמעות זרמו מאליהן. הוא הרגיש בודד במקום הזר. רק הוא ובתו שנאבקת על חייה. לא נותר לו אלא לצעוק מקירות ליבו: ריבונו של עולם הצל את הילדה שלנו.
כהרגלו הגיע מנחם, בחור צעיר מחסידי חב"ד, לבית הרפואה כדי לעודד את המאושפזים ולזכות אותם במצוות הנחת תפילין. בעוברו בין המסדרונות פגש באבי הילדה כשהוא ממרר בבכי. הוא ניסה לעודד את רוחו, אך מתוך מסך הדמעות הצליח לקלוט רק את סיפורו העצוב של האב. מנחם הציע לאב לפנות לרבי מחב"ד ולבקש את ברכתו. הרבה אנשים נרפאו בזכות ברכותיו וכי מה יש לך להפסיד? – הפציר באב.
האב לא נמנה על עדת החסידים, אך במצבו נאחז בכל שביב של תקוה כשהגיע ל-770 הביע את רצונו להיכנס לחדרו של הרבי ולדבר עמו, אך התאכזב כשנודע לו, שזה זמן רב שהרבי אינו מקבל אנשים לשיחות פרטיות. אחד האנשים, ששמע את סיפורו של האב, הציע לו לעמוד ליד פתח חדרו של הרבי, וכשיצא לתפילת המנחה ייגש אל הרבי ויאמר לו במילים קצרות את רצונו. ואכן כשיצא הרבי מחדרו פנה אליו האב בבכי: "רבי הושיעני! הבת שלי חולה מאוד ונמצאת כרגע בבית הרפואה. הרופאים כבר התייאשו. אנא רבי, ברך אותי שאוכל לכל הפחות להוציא אותה מבית הרפואה, כדי שלא ינתחו את גופתה".
למשמע דבריו האחרונים החמיר סבר פניו של הרבי: "כיצד אתה מוציא מפיך דברים כאלו??" שאל הרבי, "ילדה יהודייה צריכה לחיות. איך חושב אתה לצד השני של היפך החיים. אם ירצה השם עוד תרקוד בחתונה של בתך. תיגש לדוקטור ג הנמצא במחלקה מסוימת בבית הרפואה ותבקש ממנו בשמי שיתן לבתך את התרופה. הרבי נקב בשמה של התרופה והבטיח שהיא תחלים.
בין רגע הסתלק היאוש והשמחה הציפה את ליבו של האב. במהירות הגיע לבית הרפואה ניגש לד"ר ג. וביקש ממנו לתת את התרופה הדרושה לילדה. בתחילה דחה אותו הרופא בטענה שהילדה קרובה יותר לעולם הבא מאשר לעולם הזה ושום תרופה לא תעזור. אך לאחר ששמע כי מאחורי הבקשה עומד הרבי הסכים לנסות. שעות רבות ישב האב ליד מיטת בתו בניסיון לראות את השפעתה של התרופה, אך שום שינוי ואפילו קל ביותר לא חל במצבה. המתח והעייפות החלו לתת בו את אותותיהם והוא נרדם. כשהתעורר לא האמין למראה עיניו. בתו הביטה בו כשהיא מחייכת. הוא צבט את עצמו כדי להיות בטוח שלא מדובר בחלום. משנוכח לדעת כי המראה שלנגד עיניו הוא אמיתי, החל לרקוד ולקפץ כשיכור במסדרונות בית הרפואה. משנרגע שב לחדר בתו כדי לראות שוב את הנס. הוא התיישב ליד בתו ואז שמע אותה לפתע פונה אליו בקולה הרגיל והצלול כמו לפני מחלתה: :אבא קח אותי הביתה".
