מספר הרב ברוך הרצל בורוכוב, ראש "מרכז אגרות קודש" :
באחד הימים, סמוך לתקופת החגים, הגעתי למוסך "סגנון" שבאזור התעשייה ברחובות.
המוסך נמצא בבעלות שני צעירים, יוסי סויסה ומשה מלטבי. כשנכנסתי למקום מצאתי את יוסי יושב במשרדו. לאחר ברכת "שלום עליכם" לבבית, הצעתי לו להניח תפילין.
יוסי נעתר מיד לבקשה, אלא שאז הבחנתי כי הוא מוגבל בתנועותיו, בעיקר בגפיו. את רגלו השמאלית הוא סחב עם קביים.
בשיחה שהתפתחה לאחר מכן סיפר לי יוסי כי הוא בעצם חי בנס. ארבעה חודשים קודם לכן, בעת טיול בטורקיה, עבר תאונת דרכים שבה נפצע במצב קשה מאד והוטס ארצה בבהילות. במשך תקופה ארוכה נאלץ לעבור ניתוחים מסובכים, ברגליו ובאגן. יוסי סיפר כי בצדו השמאלי העצם לא התאחתה והרופאים אינם אופטימיים.
מצבו הבריאותי נגע לליבי. הרגשתי שאסור להשלים עם המצב. "ראה" אמרתי לו, "לרופאים ניתנה רשות רק לרפא והקב"ה הוא הרופא כל בשר ומפליא לעשות, אני בטוח בעזרת השם שהמצב ישתפר ואתה עוד תזכה לרוץ על שתי רגלייך, יש רבי, כותבים ומבקשים ברכה!"
כאן פקח יוסי זוג עיניים ושאל : " לאיזה רבי אתה מתכוון?"
"רבי יש רק אחד!" עניתי.
הוא ניסה לומר: "אבל הרבי…."
אך מיד עניתי: "כן! הרבי חי וקיים. אנחנו בתקופת נסיון ומבחן באמונה לקראת קבלת פני משיח צדקנו". עתה אנו פונים אל הרבי באמצעות "אגרות קודש" ורואים נפלאות.
ישבנו לכתוב לרבי וביקשנו רפואה למעלה מדרך הטבע (היות שהרופאים קבעו כי על פי הטבע לא נראית דרך לריפוי).
ביקשתי שיקבל על עצמו החלטה טובה "כלי" לברכות. הצעתי לו שיקבל על עצמו בדיקת המזוזות והתפילין, מצוות הנחת התפילין ומצוות צדקה למוסדות הרבי. יוסי הסכים.
המכתב הוכנס לכרך י"ג בעמוד שצ"ד: "במענה על מכתבו מיום חמישי, שבו כותב על דבר תאונת דרך שאירעה לו לא עלינו .. ואזכירו על הציון הקדוש …אשר הכול יסתיים בכי טוב, ומכאן ולהבא לא ידע מצער ועגמת נפש חס ושלום"
"מהנכון היה שלהבא יחזיק בהקאר (רכב) שלו סידור, תהילים וגם תניא, ומה טוב איזה חוברות בענייני יהדות בשפת המדינה. ומדי נוסעו יחפש הזדמנויות להנאות בתוכן חוברות אלו או גם בחוברות עצמן את אלו שנפגש עמהן, שע"י יתבסס בהם בענייני יהדות. וכשעומד לנוח ומפסיק נסיעתו, יאמר קאפיטל תהלים או ילמד איזה שורות מאחד הספרים הנ"ל, אשר ע"י כל זה תעשנה נסיעותיו שליחות של מצווה "בהליכתם ובחזירתם"…
המכתב היה מדויק ומעודד מאוד, ולאחר קריאת המכתב חיזקתי את יוסי שאין ספק שהכול יסתיים בכי טוב, כפי שהרבי הבטיח.
התפילין והמזוזות נשלחו לבדיקה. התברר כי גם התפילין וגם המזוזות היו פסולות. יוסי הזמין מיד חדשות ומהודרות. באותה תקופה יוסי עבר דירה וערכנו מסיבת חנוכת בית משולבת בהתוועדות חסידית.
כעבור מספר שבועות, בחג הפורים, הגיע המהפך המיוחל והמדהים. הגעתי למוסך לבקר את יוסי עם משלוח מנות. כשנכנסתי למוסך ראיתי לתדהמתי שהבחור מתרוצץ במוסך ללא כל תמיכה או מיכשור. הייתי המום.
"יוסי! אני רואה נכון?" קראתי בהתלהבות.
הוא רק חייך לעברי, כל הסבר היה מיותר. המשכתי בהתלהבות: "אתה רואה? הרבי מבטיח הרבי מקיים!"
זהו אחד מסיפורי המופת הראשוניים שהתפרסמו אצלינו ב"מרכז".
מאז אותו נס שמיימי, הקשר בינינו התהדק. לפני פסח הבאתי לו מצה שמורה, וכן הלאה.
