היה זה בחורף תשי"ט (1959), אברהם רוטנברג מבני ברק הגיע לארצות הברית להיות במחיצתו של הרבי בניו יורק. באחד הימים קיבל מכתב מאחיו שבארץ, ובו הוא כותב, שאביהם לקה בהתקף לב ומצבו קריטי כבר ימים אחדים.
מיד עם קבלת הידיעה התיישב אברהם לכתוב מכתב לרבי, ובו ביקש ברכה לרפואה שלימה עבור אביו. הוא היה כל כך מודאג וחשב כבר על הגרוע מכל. במכתבו כתב בין היתר: "כבר אינני יודע מה לחשוב".
כעבור פחות משעה קיבל תשובה מהרבי. הרבי מתח קו מתחת למילים "כבר אינני יודע מה לחשוב", והוסיף לידם: "ולפלא!! הרי ידוע ציווי רבותינו במקרים מעין אלו: תחשוב טוב – יהיה טוב" ואחכה לבשורות טובות".
תשובת הרבי עודדה את אברהם.
כעבור שלושה ימים פגש הרבי את אברהם לאחר תפילת מנחה ושאלו:
"נו, יש לך בשורה טובה בשבילי?"
אברהם ענה בחיוב, זה עתה דיבר עם משפחתו בארץ והאבא יצא מכלל סכנה.
"מתי זה בדיוק קרה?", חקר הרבי.
"ביום חמישי בערב", ענה אברהם.
"ומתי התחלת לחשוב טוב?", לא הרפה הרבי.
״באותם רגעים ממש״, ענה.
"שלא תדע עוד מקרים כאלה", סיכם הרבי "אבל זכור תמיד לחשוב טוב".
אביו של אברהם האריך ימים וחי עוד שבע עשרה שנה.
סיפור דומה סיפר האדמו"ר רבי יוסף יצחק ע"ה:
אחד הרבנים בישיבת חב"ד לפני למעלה ממאה שנים היה הרב החסיד רבי מיכאל בלינער ע"ה מהעיירה נעוול. בהיותו צעיר חלה קשות לא עלינו אחד מילדיו. הרופאים נואשו מחייו ואמרו שאין להם מה לעשות. הוא רצה עד מאוד ללכת אל הרבי האדמו"ר הייצמח צדק", אך הרופאים אמרו שזה ענין של שעות חלילה ואין לו בשביל מה ללכת.
אחד מזקני החסידים התרעם עליו קשות באמרו כי בתלמוד כבר נאמר שאל ימנע אדם עצמו מן הרחמים ובוודאי יפעלו מליצי היושר אצל השם יתברך לחכות עד שהוא יבוא אל הרבי.
הרב מיכאל נכנס לחדרו של הרבי ומסר את מכתבו ובאותו רגע עברה בו המחשבה: מי יודע מה נעשה עם הילד שלי, הרופאים הרי אמרו שזו שאלה של שעות ומיד פרץ בבכי מר.
הרבי קרא את מכתבו ואמר לו: "אל תבכה, חשוב טוב ויהי' טוב". עוד תהיה בבר המצווה של הנכדים. "בכל שעה קשה", אמר הרב מיכאל, "הייתי מצייר לעצמי את פניו הקדושים של הרבי ואת מילותיו: חשוב טוב ויהי' טוב, ונהיה לי טוב על הלב".
סיומו של הסיפור הוא שאכן הילד יצא מכלל סכנה וחזר לחיים בריאים.
סיפורים אלו באים ללמדנו שהמחשבה הטובה היא זו שיכולה להביא לתוצאות טובות בפועל.
