רואה מסתרי לב

רואה מסתרי לב

חיים, הנמצא באמצע שנות ה-30 לחייו, עקב בשנים האחרונות יחד עם משפחתו אחר מצב בריאותו של אביו, שלמה.

תקופה לא פשוטה עבר שלמה, שהחלים ממחלת הסרטן לפני כמה שנים, ולאחריה עבר אשפוזים ממושכים. תקופות השיקום מהאשפוזים נתנו את אותותיהם בבריאותו ובתפקודו של שלמה, שעם הזמן החל מתקשה יותר ויותר בהליכה. אולם הקושי הבריאותי היה רק פן אחד בהתמודדות. מבלי שאף אחד פרט למשפחה הקרובה ידע, התמודד שלמה עם קושי נפשי גדול, לאור המעבר מחיים תוססים ומלאים לחיים של התמודדות אינסופית עם ענייני בריאות וכמעט ריתוק לביתו.

בני משפחתו ניסו ללא הרף לשפר את מצב רוחו של האב. כיתתו רגליהם לרופאים וביררו על פסיכולוגים, אמצעים כאלו ואחרים שישפרו את מצב רוחו – ללא הועיל.

עקב המגבלה בהליכה החל שלמה להיעזר בהליכון בצעידה בביתו. הדבר היה עליו לטורח גדול, מזכיר לו שוב ושוב את מגבלתו. לא מעט פעמים הרשה לעצמו לעזוב את ההליכון, למרות הפצרות בני משפחתו.

והנה, מספר ימים לאחר יום הולדתו שחל לפני שבועות מספר, החליק שלמה בביתו. "שבר ברגל, יתכן באגן", אבחנו הפרמדיקים בניידת שהבהילה אותו למרכז הרפואי "איכילוב".

שלמה, אשתו וילדיו היו מבוהלים. שוב סיטואציה בריאותית לא פשוטה? שוב תקופת שיקום ארוכה? ראש משפחתם היקר נמצא בקושי נפשי לא פשוט, כיצד יצלח התמודדות נוספת?

"צריך לעבור ניתוח בדחיפות", בישרו הרופאים.

חיים, בנו של שלמה ויתר בני המשפחה מיהרו לכתוב פדיון נפש לרבי, בבקשה לרפואה שלמה עבור אביהם, שיעבור את הניתוח כשורה ובקלות.

תשובתו של הרבי מכרך י"ב, איגרת קודש ג'תתקסג כבשה אותם בדיוקה:

"נעם לי לקבל מכתבו… אשר כבר יצא ממקומו שעד עתה, ובמילא גם מצב בריאותו הולך וטוב, ושלא כמה שכותב בהתחלת מכתבו. ואף שגם להבא צריך לשאול חוות דעת הרופא ולמלא הוראתו בפועל, אבל כמו שכתבתי לו מאז – להיות חזק בבטחונו בהרופא כל בשר ומפליא לעשות, ובמילא יקל הציווי "עבדו את ה' בשמחה".

"פלאי פלאות!" אמרו לעצמם בני המשפחה. "אנחנו כותבים על הצורך במצב הבריאות, ומקבלים מענה ישיר שהמצב הוא לא כמו שנראה לעינינו, אלא אדרבה יהיה טוב יותר".

אולם הפסקה הבאה באגרת הקודש היממה אותם:

"ובמה שכותב שהוא מדוכא ועושה חשבונות על זה וכו', כבר כתבתי.. שאין זה אלא מתחבולות היצר, וכבר ידוע דברי רבותינו ז"ל – "לא יהיה בך אל זר", שהכוונה היא ליצר, ובמילא נכתב על זה הציווי "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו".. וחבל על הזמן".

"ממש נבואה!" אמרה הבת יעל, אישה דתיה לאומית מהשומרון. "איך יודע הרבי על המצב הנפשי של אבא? מי יודע זאת חוץ מאיתנו? ובכלל לא כתבנו על כך בפדיון הנפש, אלא רק על הצלחה בניתוח! ממש בוחן כליות ולב".

אף סיום האגרת היה מדויק: "ולהודעתו מיום ההולדת שלו, הנה יהי רצון שתהיה שנת הצלחה אצלו הן בגשמיות והן ברוחניות, ובגשמיות ורוחניות גם יחד".

"אפילו את יום ההולדת של אבא מלפני כמה ימים הרבי לא שכח", אמרו לעצמם בחיוך רחב אשתו ובניו של שלמה.

הם פסקו ואמרו: "כשם שהרבי רואה מסתרי לב , יודע את צפונות נפשנו ומחזק אותנו – כך נחזק ונתאמץ בביטחוננו בהקב"ה, ובוודאי שברכת הרבי לא תשוב ריקם".