גב' עדי נחום מפתח תקווה מספרת:
בחודש הרביעי להריון עברתי סדרת בדיקות בבית הרפואה 'בלינסון'. עם קבלת תוצאות הבדיקות, נקראתי לרופא לשיחה דחופה. נכנסתי לחדר הרופא כשבלבי מקנן חשש כבד, שהבשורות שאני עתידה לשמוע, הן לאו דווקא טובות… ואכן, את אשר יגורתי בא לי. בפנים חמורות הודיעו לי הרופאים כי לפי הבדיקות, העובר שלי סובל מכמה מומים רציניים: הוא חסר חוליות, נכה רחמנא ליצלן. לדברי הרופאים, המוצא היחיד במצב כזה הוא הפסקת ההריון והם המליצו לבצע זאת בבית הרפואה 'השרון' בפתח תקווה.
למשמע הדברים הנוקבים, נקל לתאר את מצבי הנפשי. התחלתי לבכות בכי חסר מעצורים, של פחד ואכזבה. היה זה הריוני הראשון. כמו כל אשה אחרת במצבי, ציפיתי לחבוק בתום תשעה חודשים של הריון, תינוק חמוד ובריא. בשום אופן לא יכולתי להשלים עם רעיון של ילד נכה. לאחר מחשבות מטלטלות נטיתי להסכים עם המלצת הרופאים. גם בעלי סבר כמותם, ואמר כי לדעתו עלי להישמע לדברי הרופאים.
למרות ההגיון והשכל הישר, בלבי פנימה לא הייתי שלֵמה עם הצעד הזה. הייתה לי הרגשה קשה רק מעצם המחשבה על הפעולה האיומה שבהרג העובר. נכנסתי למצוקה נפשית בשל הקונפליקט הקשה. לא יכולתי להשלים עם הרג העובר מחד גיסא, ולא יכולתי גם להשלים עם הרעיון שילדי יהיה בעל מום ולא יוכל לתפקד מראשית חייו כאחד האדם – מאידך גיסא.
בעקבות הלחץ הנפשי נגרמה לי רעלת הריון, שסיבכה עוד יותר את העניין. בשלב מסוים מצאתי את עצמי צועקת מלבי פנימה לבורא עולם שיושיע אותי ממצב בלתי נסבל זה. השם שמע את תפילותיי, שכן בהשגחה פרטית, בדיוק באותה תקופה, פגשתי את חברתי מרגלית, חסידת חב"ד מרחובות. כששמעה על מצוקתי, הפנתה אותי לרב הרצל בורוכוב ממרכז אגרות הקודש. הרב בורוכוב שוחח איתי ארוכות וציין כי תפקידם של הרופאים הוא רק לרפא ולא לומר עתידות. במקום להאמין לתחזיות הרופאים בצורה מוחלטת, יש לבקש את ברכת הרבי, לבדוק תפילין ומזוזות ולקבל על עצמנו שמירת טהרת המשפחה.
הסכמתי לכתוב את בקשתי לרבי באמצעות האגרות קודש, ולפני הכנסת המכתב קבלתי על עצמי שמירת דיני טהרת המשפחה.
את המכתב הכנסתי בכרך ד' בעמוד קסו, ובו נכתב בין השאר: '..שמחתי להיוודע מהבשורה טובה אשר נולד לו בן למזל טוב, והנני שולח בזה ברכתי שיכניסוהו לבריתו של אברהם אבינו בעתו ובזמנו ויגדלוהו לתורה חופה ומעשים טובים מתוך הרחבה בגשמיות וברוחניות .. בברכת מזל טוב מזל טוב…
"יש פה תשובה וברכה נפלאה עבורך" – אמר הרב בורכוב – "מנוסח התשובה אפשר להיווכח בוודאות שאת תלדי בעזרת השם בן בריא ושלם, מלווה בברכותיו של הרבי, ועליך להחליט שלא לשמוע להפחדות הרופאים", אמר.
התשובה המדויקת והמעמד כולו נסכו בי הרגשה טובה וביטחון רב. הודיתי לקב"ה על כך שלא ביצעתי הפלה, כהמלצת הרופאים. אלא שכעת נאלצתי להתמודד מול חזית חדשה – בעלי ומשפחתי לא הבינו כלל על מה אני מסתמכת, והמשיכו לחשוש לעתיד. אף על פי כן, לבי אמר לי שעשיתי את ההחלטה הנכונה, והמשכתי להתפלל לקב"ה.
תאריך התייצבותי בבית הרפואה 'השרון' הגיע. מתוך אותה הרגשת בטחון מופלאה שליוותה אותי מרגע קבלת ברכת הרבי, הודעתי לבעלי שאני מרגישה שהכל יהיה בסדר, וניגשתי לבדיקה מתוך ביטחון שגם הרופאים יודיעו שאין כל בעיה.
ואכן, לאחר שנערכה הבדיקה הודיע לי הרופא, כי להפתעתו אין כל צורך בהפסקת ההריון, והכול תקין!
בני משפחתי לא יכלו לעכל את הדברים. הם סברו שיש טעות בבדיקות האחרונות, ולחצו עלי לגשת לבדיקות מקיפות נוספות בבלינסון, אך הודעתי להם נחרצות כי אין בלבי ספק שהתוצאות החיוביות הן אמיתיות והן בזכות ברכת הרבי.
בניגוד לתחזיות השחורות, וללחץ המשפחה, שסברו שאני אשה לא אחראית, ההריון הסתיים בצורה טובה. לשמחתי העצומה ולאושרי, נולד בננו בשעה טובה ומוצלחת ביום ח' באייר, במשקל נמוך אומנם, אך ברוך השם בריא ושלם. הברית התקיימה ביום הסגולה כ"ח בסיון. היות שנולד בתקופת ספירת העומר, נקרא שמו בישראל 'עומר', לאריכות ימים ושנים טובות.
(מתוך הספר "רועה נאמן")
