הרב אליהו זילברשטיין הוא שליח הרבי לאיטאקה. איטאקה היא עיר לא גדולה בצפון מדינת ניו יורק ובה חיים כ-50,000 יהודים. העיר מפורסמת בעיקר בזכות המוסדות האקדמיים שבה, האוניברסיטאות "קורנל" ו"איטאקה קולג' " בהן לומדים קרוב ל- 5,000 סטודנטים יהודים.
אחרי קשיים כלכליים רבים ועזרה מיוחדת מהרבי הצליח הרב זילברשטיין להקים בסמוך לאוניברסיטה בניין עם שלוש קומות שמרכז בתוכו את הפעילות היהודית באזור ומשמש אכסניה לעשרות סטודנטים הבאים לסעוד מדי שבת על שולחנה של משפחת זילברשטיין.
בסוף שנת תשנ"ד, לאחר 10 שנות פעילות נקלע הרב זילברשטיין למצב כלכלי קשה מאוד. הצטברו לו חובות כבדים, במיוחד החובות בגין המשכנתאות שהלכו ותפחו משנה לשנה.
"ואז קרה לי נס", מספר הרב זילברשטיין, "זה קרה בל"ג בעומר תשנ"ה. באותו בוקר התקשר אליי יהודי נחמד שקרוב לרבי, הוא אינו חבדניק אבל אוהד חב"ד, הוא עדכן אותי שהוא עומד לנסוע לאוהל' ושאל אותי בפשטות האם אני רוצה לבקש משהו מהרבי. אמרתי לו: בוודאי! כשתהיה באוהל תמסור לרבי בשמי את הדברים הבאים: "רבי, אתה שלחת אותי לאיטאקה וכעת באו מים עד נפש, הקשיים הכלכליים עצומים, הבנק הולך לעקל לי את הבניין של בית חב"ד וכל הפעילות עלולה להסתיים חס ושלום. איני יכול להמשיך כך יותר. רבי, אני מוסר לך את כל העניין כי אינני מסוגל להתמסר לזה, במיוחד לאור זאת שהרופא אמר לי שבריאותי הולכת ומידרדרת בגלל הלחץ הכלכלי. זה חודשים רבים שאני סובל מכאבי ראש עזים כתוצאה מהלחץ הנפשי, וגם לחץ הדם שלי עלה בעקבות המתח העצום שאני שרוי בו.
"לאחר שסיימתי את השיחה עם האיש ישבתי בלב קרוע ושבור לרסיסים והתחלתי לזמר תהילים בדמעות שליש. מה עושים כשאי אפשר לקבל מכתבים ישירות מהרבי או לשמוע תשובות בטלפון באמצעות המזכיר. פניתי במחשבתי אל הרבי. לאחר שסיימתי לומר תהילים ניגשתי להתפלל. כשהייתי באמצע התפילה, צלצל לפתע הטלפון. בני הקטן הרים את השפופרת וביקש שיתקשרו בעוד שעה.
"אחרי התפילה התקשר אלי האיש, שהציג את עצמו כיהודי ממישיגן המכהן כמנהל של בנק גדול שנקרא מריל לינץ' אינווסטמנטס. הוא אמר לי שיש בעיר שלי יהודי שמעוניין לדעת בכמה מסתכם כל החוב של המשכנתא שלי. שאלתי את מנהל הבנק מי האיש, והוא ענה לי שאותו יהודי אינו רוצה שיידעו מיהו. רק לאחר שהפצרתי בו אמר לי מנהל הבנק, כי האיש הוא מר סומקין מאיטאקה. מיד הבנתי במי המדובר.
"פרופ' אפרים יעקב סומקין היה בן משפחה חרדית לפני מלחמת העולם השנייה, ובתור נער נשלח לישיבת בריסק בשיקגו. בגיל 17 עבר ללמוד בקולג' ונהיה עורך דין, ואחר כך נהיה פרופסור להיסטוריה. במשך השנים לא שמר על אורח חיים דתי אבל תמיד נשארה לו החיות והתענוג בלימוד הגמרא. כשהגעתי לאיטאקה בשנת 1984 מסרתי מדי יום שיעור עמוק בגמרא בשפת האידיש, ופרופ' סומקין היה אחד המשתתפים הקבועים.
"כמה חודשים לפני כן בחורף תשנ"ה, הבחין פרופ' סומקין במהלך השיעור כי רוחי מבולבלת מאד ומחשבותיי אינן מסודרות. כששאל למה אני מבולבל, סיפרתי לו על הקשיים הכלכליים שלי. היות והפרופ' אינו גביר, לא ציפיתי לקבל עזרה ממנו עזרה בנושא. פרופ' סומקין ניסה להרגיע אותי, והבטיח לי שבצוואתו יכתוב סכום נכבד עבור בית חב"ד באיטאקה. אמרתי לו שזה רעיון נפלא, אבל כבר יש לי ניסיון רב עם אנשים שכבר הבטיחו לי סכומים גדולים בצוואותיהם, אבל עדיין לא ראיתי מזה אפילו פני אחד. כנראה שכתיבת צוואה לבית חב"ד היא סגולה לאריכות ימים, אמרתי באירוניה. פרופ' סומקין חייך ושתק.
"עכשיו אמר לי מנהל הבנק ממישיגן, שפרופ' סומקין רוצה לדעת בכמה מסתכמים חובותיי. התפלאתי וביקשתי אותו שישאל את פרופ' סומקין האם החליט לממש את הצוואה עוד בחייו. להפתעתי ענה מנהל הבנק שפשוט התקשרו לפרופ' סומקין זה עתה, והודיעו לו שזכה באוצר גדול. אחותו העשירה נפטרה ערירית והשאירה לו בצוואתה את כל רכושה ומדובר במיליוני דולרים שהיא השקיעה במניות ואיש לא ידע על כך. פרופ' סומקין חשב לעצמו, הרב זילברשטיין מתייסר בחובותיו הכבדים, למה שאתן לו לחכות עד יום פטירתי, עדיף שאצור עמו קשר עוד היום ואשאל אותו לכמה כסף הוא זקוק.
"בררתי בבנק שלי את יתרת החוב שלי ועדכנתי את מנהל הבנק ממישיגן שמדובר בקצת יותר מ-250,000 דולר. בתוך שלושה ימים נמחק כל החוב מחשבון הבנק שלי. בשעתו ביקש ממני פרופ' סומקין שלא אספר לאיש על תרומתו. הוא רק ביקש שלאחר פטירתו אדאג שמישהו יאמר אחריו קדיש.
"וכל זה קרה באותו ל"ג בעומר מיד אחרי שידידי נסע ל'אוהל' הרבי, ומסר שם את בקשתי", סיים הרב זילברשטיין את סיפורו.
(מתוך "כפר חב"ד" גליון 1332)
