הרב אהרון וואנונו פועל בקרב חברי קהילת דוברי הצרפתית בעיר אשדוד. לפני שנה נסע לרבי והציע למקורביו לכתוב מכתבים לבקשת ברכה מהרבי והוא יתפלל עליהם בציון הקדוש. ערימה גדולה של מכתבים הונחה על שולחנו. אחת המקורבות פנתה אל אשת הרב ועדכנה אותה שהיא מאוד רוצה לכתוב לרבי אבל "לא יכולה". היא הסבירה שכולם יודעים שבעלה מקפיד לקרוא את המכתבים כמו שהרבי היה נוהג לקרוא על ציון חותנו, אבל המכתב שלה הוא מאוד אישי והיא לא מסכימה בשום מצב שהוא יקרא את תוכנו. לבקשתה התחייב הרב וואנונו והאשה הפקידה את המכתב המיוחד בידיו.
כשהגיע אל ציון הרבי קרא את כל המכתבים שקיבל ובכל פעם שנתקל במכתב שלאותה אשה הניח אותו בצד. כשנשאר רק המכתב על בדעתו לתת למישהו אחר לקרוא. הוא הבחין שהעומד לידו מתפלל בדבקות עם מבטא צרפתי בולט. ללא היסוס ביקש ממנו להקריא את המכתב על הציון מבלי לספר לו על תוכנו. היהודי האדיב נענה לבקשתו וביחד יצאו מהאוהל.
"למה ביקשת ממני לקרוא את המכתב הזה?" הטיח היהודי בפני הרב.
"כמו שאמרתי לך, שהאשה שכתבה אותו ביקשה ממני שלא אדע את תוכנו" ענה הרב.
"אבל למה פנית דווקא אלי" הוסיף להקשות היהודי.
"כי פשוט עמדת לידי" , ענה הרב בתמימות.
"אולי בכל זאת אתה רוצה לדעת מה כתוב במכתב?" לחץ היהודי על הרב.
"הבטחתי.. אני לא רוצה לדעת" ענה הרב בנחרצות.
"אבל אתה חייב לדעת!!" הכריז היהודי בלהט.
בסופו של דבר נמצאה הפשרה שהיהודי ישתף את הרב רק בשורה התחתונה ולא בכל הפרטים..
האשה ביקשה מהרבי שתזכה לפגוש ולראות שוב את אח שלה לאחר נתק של שנים רבות. היא ציינה במכתב את שמה ושם האמא של שניהם.
"דע לך!", פנה היהודי לרב בהתרגשות, "לאחותי קוראים באותו השם של האשה שכתבה את המכתב והשם של אמא שלה הוא אותו השם של אמא שלי.. עזבתי את משפחתי לפני שנים רבות ולא היה לנו קשר.. האח שהיא מחפשת הוא אני!"
מיותר לציין שהקשר בין האח לאחות חודש לשמחת המשפחה כולה.
