אברהם בן שמעון מבני ברק מספר:
בשנת תשמ"ט (1989) ביקשתי מהרבי ברכה עבור אחת מקרובות משפחתי ששנים רבות לא זכתה לפרי בטן. את הברכה ביקשתי דווקא בל"ג בעומר, כפי הידוע שביום ל"ג בעומר היו הרבה מופתים בנוגע ללידת ילדים. כעבור זמן לא רב זכיתי לתשובת הרבי: כפסק דין רבותינו נשיאנו: וכדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק. עוד לפני ל"ג בעומר של שנה הבאה הברכה התגשמה וזכינו שהיא ילדה בן בשעה טובה ומוצלחת והברית הייתה אמורה להתקיים יום לאחר ל"ג בעומר.
בעקבות זאת החלטתי לזכות עוד יהודים שמחכים לילדים בברכתו של הרבי. לקראת ל"ג בעומר תש"נ (1990) פרסמתי מודעה והצעתי למי שמעונין לשלוח מכתב לרבי ממכשיר הפקס שהיה ברשותי, כי באותו זמן לא היה מצוי מכשיר פקס כל כך. עשרות אנשים נענו לקריאה ושלחו מכתבים לרבי. ביניהם היו זוג שעברו כבר 21 (!) שנים מיום חתונתם ועדיין לא היו להם ילדים.
לכל הזוגות ששלחו מכתבים היו מופתים רבים ותוצאות מופלאות ביותר ולחלקם הגדול ישנם כבר מספר ילדים.
בין היהודים שביקשו ברכה היה אחד שהוא וזוגתו עברו טיפולים קשים מאוד, שעלו להם כסף רב. במכתב ששלח לרבי הבטיח לרבי שאם יזכה בילד ייתן את דמי הטיפולים שלו לצדקה לבית חב"ד הקרוב לביתו ויערוך קידוש. אותו יהודי זכה להיוושע בבן זכר ראשון, אך פרחו מזיכרונו שתי הבטחותיו לרבי. לאחר מספר חודשים נפגשנו והוא סיפר לי כי לבן הראשון שנולד בזכות ברכתו של הרבי ישנן בעיות בדיבור, והוא מוציא כסף רב על טיפולים, והרופאים שבדקו אותו טוענים, שלא מדובר בבעיה קשה, אבל אף על פי כן, עדיין לא מצאו פתרון לבעיה.
מיד הזכרתי לו את הבטחתו לרבי, לערוך קידוש הודיה לכבוד הנס, וכן לתת צדקה לבית חב"ד הקרוב. הוא עמד פעור פה, רועד מהתרגשות, כי אכן נזכר באותו רגע שלא קיים את הבטחתו, למרות שהרבי בירכו.
כעבור זמן קצר נסגר המעגל. אותו יהודי ארגן בבית הכנסת שבו הוא מתפלל סעודת הודאה גדולה ותרם לבית חב"ד, ובעיות הדיבור של הבן נעלמו תוך זמן קצר.
