בחור יהודי בניו יורק, כבן שלושים, עמד להתחתן עם בחורה יהודיה. שניהם לא נחשבו לשומרי תורה ומצוות, אך מה שהפריע להם יותר היתה העובדה שהבחור לא הכיר את אביו. עוד טרם נולד נטש אביו את ביתו, והשאיר את אשתו – היא אמו, שציפתה ללידתו. וכך נולד הבחור ללא אב, והדבר גרם לו צער ועגמת נפש כל ימיו. כעת כשעמד להתחתן וסיפר זאת לכלתו, היא יעצה לו לפנות לחברה לאיתור קרובים, לעזור לו למצוא את אביו. הבחור, מייקל שוורץ שמו, קיבל את ההצעה, ושילם הון עתק לחברה שהחלה בחיפושים קדחתניים אחרי האב שנעלם לפני כשלושים שנה. אך לא התגלה אפילו קצה חוט, היכן האב מסתתר, ואם הוא בחיים בכלל.
מכר של מייקל, חסיד חב"ד, הציע לו לכתוב לרבי באמצעות ה"אגרות קודש". אך מייקל ביקש הבטחה שזה יעזור. החסיד חייך קלות והבטיח לו שעצם הכתיבה עוזרת. הוא השאיר לו על השולחן כרך "אגרות קודש" והלך לדרכו.
מייקל נשאר בדירתו לבד, התבונן בספר ארוכות, וכמו מאליו צפו ועלו זיכרונות מכאיבים מן העבר. ליבו היה גדוש געגועים לאבא שמעולם לא ראה, וסבל של שנים ארוכות של ציפייה… בעיניים שטופות דמע נטל דף נייר, וכתב על רצונו העז לראות את אביו. משסיים הכניס את מכתבו ל"אגרות קודש" שבשולחנו. הוא השאיר את הפתק בין דפי הספר, כי לא ידע על האפשרות לפתוח את הספר במקום שבו הכניס את המכתב, ולקרוא מה שכתוב. הוא קם בהרגשת הקלה ותקווה שהישועה תבוא מהר.
לפתע צדו עיניו את ספר הטלפונים של ניו יורק, ורעיון מוזר עלה במוחו. הוא דפדף בין משפחות "שוורץ" שבספר הטלפונים, והחליט לבחור באחת מהן ולפנות אליהם בשאלה אם הם קרובי המשפחה שלו. למרות שרשימת המשפחות בשם "שוורץ" היא ארוכה מאוד בחר מייקל את אחת מהן והתקשר.
"הלו" – ענה קול גברי מעבר לקו.
בהתרגשות מה, גולל מייקל את סיפור היעלמות אביו ואת רצונו העז להיפגש איתו קודם נישואיו. "האם ידוע לך על אדם שקורות חייו דומים לאלה שסיפרתי לך כעת?"
הקול בצד השני ענה: "כן, בוודאי… זה אחי"…
ליבו של מייקל הלם בחזקה, והוא נשאר המום. רק במאמצים אדירים הצליח לשאול, בקול לא לו, "ואת מספר הטלפון שלו, אפשר לקבל?"
לאחר שניות המספר כבר היה רשום לו על דף קטן. מייקל נשם עמוקות. הוא ידע שהגיע כעת לסוף פסוק בחייו, ושחלומו מאז שחר ילדותו עומד להתגשם. אצבעותיו רעדו בשעה שחייג את המספר, והוא בקושי הצליח להשתלט עליהן.
השפופרת בצד השני הורמה, וקול גברי ענה: "הלו?" מייקל פרץ בבכי. רק מלה אחת הצליח לבטא: "אבא!" .
(סיפר הרב יהודה לייב גרונר ע"ה, מזכירו של הרבי)
