מספר הרב מיכאל לסרי:
יש לי חבר בשם הרב יוסי לוי, שפתח בית חב"ד בפיליפינים. יום אחד קיבל טלפון מישראל ומעבר לקו היה חסיד בעלז, שביקש ממנו בתחנונים לדבר עם הבן שלו, שעזב את לימודיו בישיבה והלך לחפש את מזלו ברחבי תבל. כעת הבן נמצא בעיר מסוימת בפיליפינים, והוא מבקש ממנו שידבר על ליבו כדי שיחזור הביתה. הרב לוי בדק את מיקומה של העיר והתברר לו שהמקום נמצא במרחק של יום וחצי נסיעה. הוא מאוד התלבט האם לעזוב את כל פעילות בית חב"ד לזמן ממושך. הוא החליט לכתוב לרבי באגרות קודש ולבקש את עצתו, וביקש מהאבא שימתין בנתיים על הקו. האב ששמע לראשונה על שאלות לרבי באמצעות ספריו, הטיל בזה ספק רב.
במענה לשאלת השליח ענה הרבי: "אין צורך לנסוע למרחקים, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". בהתאם לתשובה עדכן השליח את האבא שהוא לא מתכונן לנסוע. האבא שמלכתחילה הטיל ספק בכל הענין, כעס מאוד וניתק את הטלפון.
באותו יום הלך הרב לוי לחנות החשמל כדי לקנות סוללות. לפתע פגש ברחוב בחור ישראלי, שהתעניין אצלו אם יש כאן בית חב"ד. הרב לוי שמח להיכנס איתו לבית חב"ד והשניים פתחו בשיחה לבבית. במהלך השיחה סיפר לו הבחור כי בעבר היה חסיד בעלז. הרב לוי קפא על מקומו לרגע.. תוך דקות מועטות התברר כי זהו בנו של האבא שהתקשר אליו לפני כמה שעות. הבחור שפך את ליבו בפני הרב לוי ואמר לו תוך כדי בכי שלא מצא מנוח בכל הטיולים שלו והוא רוצה לחזור הביתה ולהתקרב בחזרה למסורת אבותיו. לאחר שעה קלה התקשר הרב לוי לאביו של הבחור ועדכן אותו שהבן יחזור הביתה בימים הקרובים. האבא לא האמין למשמע אוזניו. הרב לוי נתן לו לדבר עם הבן. האב הנדהם לא הבין איך הרב לוי הגיע כל כך מהר לבן שלו. כשנודע לו שהבן הגיע בעצמו ופגש את הרב לוי מבלי שהרב נצרך לנסוע אליו, הבין עד כמה הרבי קלע בתשובתו.
(בית משיח גיליון 1214)
