בכל אחד משלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות) היו מביאים קרבנות בבית המקדש. מי שלא הביא קרבן בחג הראשון של פסח או סוכות, יכול היה להביאם בימים הבאים, עד היום האחרון של חג הפסח או חג הסוכות. חג השבועות חוגגים רק יום אחד. לשם כך נועדו "ימי התשלומים" של חג השבועות, בין הימים ז' בסיון (למחרת חג השבועות) ועד י"ב בסיון, שניתן להשלים בהם את הקרבת קרבנות חג השבועות.
אדמו"ר ה'צמח-צדק' (השלישי בשושלת אדמו"רי חב"ד) שאל את סבו, רבנו הזקן: "מהו עניינם של ימי התשלומים שלאחר חג- השבועות?". ענה רבנו הזקן בדרך משל: "כאשר סוחר נוסע ליריד גדול, וקונה שם הרבה סחורה, אין הוא חוזר לביתו מיד לאחר היריד, אלא הוא שוהה כמה ימים ואורז היטב את סחורתו, שלא תיגנב ולא תאבד במשך הנסיעה הארוכה הביתה. ואף כאן: בזמן מתן-תורה ודאי קנה כל אחד קצת 'סחורה' משפע הקדושה והחוויות של החג. לכן יש צורך להיות כמה ימים אחרי החג, כדי לארוז היטב את ה'סחורה' הזו, שלא תאבד בתוך טרדות הזמן של ימי החול" (מעובד מספר השיחות תרצ"ו).
בהתוועדות שלאחר חג השבועות בשנת תשמ"ז (1987) הוסיף הרבי ואמר שימי התשלומים נועדו להתחזק בכל העניינים הקשורים לחג השבועות ובמיוחד בתורה, תפילה וגמילות חסדים, ואף להדגיש זאת בכל הקשור לחינוך ילדים. להלן קטע מדבריו:
"ההשתדלות לחנך את ילדים קטנים בכל שלושת העניינים של תורה, תפלה וגמילות חסדים היא על ידי זה שיהיה בחדרם חומש, סידור וכן קופת צדקה, שסגולתה המיוחדת מזכירה ומעוררת תמיד על מצות הצדקה, גם כאשר העני או גבאי הצדקה אינם עומדים לנגד עיניו, כולל ובמיוחד בנוגע לילדים קטנים שטבעם לשאול על כל דבר, מה זה ועל מה זה, אחרי שהם בוחנים את קופת הצדקה ורואים שיש בה חור, הולכת וגדלה סקרנותם לדעת מה יש בתוך החור ולהכניס לתוך החור מה שבא לידם.
מכיוון שאין להם סבלנות להמתין, שהרי ממהרים ללכת לשחק או ללמוד תורה, נותנים להם מטבע להכניס לקופת הצדקה, ועל ידי זה מתרגלים להרבות בנתינת הצדקה.
ויהי רצון, והוא העיקר, שיהיה גם העניין של תשלומים כפשוטו, בכל הנוגע להקרבת הקרבנות בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו ממש".
