fbpx

מרכז אגרות קודש - לכתוב לרבי חייגו: 08-9402444

בימים א-ה בין השעות 8:00-18:00

כל המציל נפש אחת מישראל…

 

כל המציל נפש אחת מישראל

מספר הרב דוד שוחט, רב הקהילה היהודית בעיר טורונטו, קנדה:

"פעם אחת הוזמנתי להעביר שיחה בפני סטודנטים באוניברסיטה בעיר בופלו שבארה"ב. לקראת מועד ההרצאה, התברר שהקהל יהיה מורכב ברובו מסטודנטים לא יהודים, ושישאו בהרצאה דברים גם נציגים של דתות אחרות. הנטייה הראשונית שלי היתה לסרב להשתתף; לא רציתי לגזול זמן משאר משימותיי בהפצת היהדות. אולם, התקשרתי למזכירות הרבי כדי לשאול מה לעשות.

התשובה שקיבלתי היתה שכדאי להשפיע לחיוב על אומות העולם, במיוחד בנוגע למצוות צדקה. נאמר לי גם שהרבי מוסר שכדאי שאספר סיפור מסוים, שיש המייחסים אותו לרב יום טוב ליפמן, "בעל התוספות יום טוב", רב מפורסם שחי בפולין לפני כארבע מאות שנה.

כך אכן עשיתי. השתתפתי באסיפה וסיפרתי את הסיפור על יהודי, שעל אף עושרו הרב היתה ידו קפוצה, והוא סירב לכל פניה ובקשה לתרום מהונו לצדקה. אין כל פלא אפוא, שיהודי קראקוב שנאו אותו, וכינו אותו "יוסל'ה הקמצן". בבוא העת, כשנפטר יוסל'ה, קברו אותו בחלקה לא מכובדת בקצה בית העלמין. הם הרגישו שלא מגיע לו מיקום טוב יותר מזה.

אולם, כעבור כמה שבועות מפטירתו, התעוררה מהומה בעיר. עניים ונזקקים שהיו רגילים לקבל נדבות מהקצב ומהאופה, הושבו לפתע ריקם. כמו כן, בדרך מסתורית פסקה בבת אחת הזרמת הכספים לקרן גמילות החסדים שיועדה לסייע להוצאות חתונה ולטיפולים רפואיים.

בצר להם, התדפקו נציגי הקהילה על דלתו של הרב יום טוב ליפמן, כשהם תובעים לקבל הסבר. אחרי שדרש וחקר, התברר לרב כי התורם המסתורי שעמד מאחורי כל מפעלי הצדקה בעיר היה לא אחר מאשר אותו יוסל'ה. הוא היה מפצה את הקצב ואת האופה על הנדבות שחילקו לנזקקים, והוא שהזרים תקציב לקרן גמילות החסדים. הוא פשוט עשה את כל זה בהיחבא, משום שלא רצה שאיש יידע מכך.

הרב יום טוב התרגש כל כך ממעשיו האציליים, עד כדי כך שציווה כי בבוא העת, כאשר ייפטר הוא מהעולם, רצונו להיטמן בקצה בית העלמין, לצד קברו של "יוסל'ה הקמצן".

כאשר סיימתי לספר את הסיפור הזה, שהתקבל יפה בקרב הקהל, ניגש אלי כומר צעיר וביקש שאחזור שוב על הסיפור. אמרתי בהלצה ש"השתדלתי כמיטב יכולתי, אבל גם בפעם הבאה איכות האנגלית שלי לא תשתפר". אך הוא כל כך התעקש עד שהסכמתי, והזמנתי אותו שיגיע אל חדרי בבית המלון שם אחזור בעבורו שנית על הסיפור.

חשבתי שהדבר יישכח אך הכומר הגיע לבית המלון בשעה הייעודה. בשעה שאני מספר את הסיפור בשנית, שמתי לב שהכומר נראה עצבני מאד. הוא פסע כל העת הלוך וחזור בחדר, וכשסיימתי, ביקש שאחזור בשלישית על הסיפור. ביקשתי להבין מדוע יש לו כזו אובססיה סביב הסיפור.

הכומר פנה אלי ואמר: "הרב שוחט, אני חושב שיוסל'ה מהסיפור הוא אחד מאבות אבותי".

"איך זה יתכן"? שאלתי, ולא הבנתי את הקשר בין יהודי שחי לפני מאות בשנים לבין הכומר הניצב מולי כעת, "הוא היה יהודי, ואתה הרי כומר!"

הכומר התבונן בי בריכוז רב, ואמר: "הרב, עכשיו לי יש סיפור לספר לך".

הוא החל לתאר את הרקע ממנו הגיע. הוא גדל במדינת טנסי שבארה"ב. אביו היה קצין בצבא ארה"ב בזמן מלחמת העולם השניה. באירופה פגש אביו נערה יהודיה והתאהב בה. הוא הביא אותה הביתה, כשאיש אינו יודע מאין הגיעה. הוא נולד זמן קצר לאחר חתונתם, כשהוריו מגדלים אותו בדבקות לפי המסורת הקתולית. הוא גדל ולמד בסמינר נוצרי, ופנה להמשיך בלימודי כמורה.

אמו נפטרה בדמי ימיה. על ערש מותה, חשפה בפניו את סוד זהותה. לאחר שקראה קריאת שמע, התוודתה: "אני רוצה שתדע שאתה יהודי". היא יידעה אותו בדבר מורשתו וסיפרה לו שאחד מאבותיו קבור לידי חכם גדול בשם "בעל התוספות יום טוב". ואז סיפרה לו, כמעט מילה במילה, את אותו סיפור שסיפרתי בהרצאתי.

באותה עת סבר הכומר שאימו מדמיינת את הסיפור עקב מצבה. הוא חש אמנם אי נוחות למשמע מילות הפרידה של אימו, אך היה זה רק רגש חולף. כשחזר לשגרת חייו לאחר שהתאושש מפטירת אימו, הוא שכח במהרה את הסיפור.

"הרב", קרא הכומר, כולו נסער ונרגש, "חזרת זה עתה על הסיפור, מילה במילה. הזכרת לי את דברי הפרידה של אמי, ואני מבין שהסיפור הזה הוא בוודאי אמיתי. אבל מה אני אמור לעשות? אני כומר בעל שם, ויש לי קהילה גדולה של נוצרים מאמינים".

הצעתי לעזור לו בכל דרך אפשרית. הדגשתי בפניו שהוא אכן יהודי, ועודדתי אותו לחקור את מורשתו. הכומר יצא מהחדר מבלי לומר דבר, וחשבתי שלעולם לא אשמע ממנו שוב.

כעבור שנים, כשביקרתי פעם בירושלים, ניגש אלי אדם מזוקן ליד הכותל המערבי. "הרב שוחט, שלום עליכם!", אמר.

"האם אני מכיר אותך?", שאלתי.

"אתה מכיר אותי ב"גלגול" הקודם. אני הבחור ששוחח אתך אחרי ההרצאה שלך בבופלו, לי סיפרתי את הסיפור של "יוסל'ה הקמצן"… בהמשך לאותה שיחה יצא לי לחשוב הרבה, ולבסוף החלטתי לשוב אל שורשיי. והנה, עכשיו אני כאן, חסיד ברסלב".

כאשר שמעתי את הדברים, הבנתי מדוע הרבי הורה לי למסור את אותה הרצאה ולספר את הסיפור ההוא. זה לא היה במקרה. היה שם יהודי אחד שצריך היה להציל אותו. "כל יהודי הוא יהלום", אמר לנו הרבי פעמים רבות, ובסיפור זה הראה לנו עד כמה אנו צריכים להעמיק את מחשבתנו ולחלץ חושים כדי לסייע לכל יהודי, היכן שיהיה.

"לאחרונה", הוסיף הרב שוחט ואמר, "גיליתי שאחד מאבות אבותי הוא לא פחות מאשר "בעל התוספות יום טוב". בצומת דרכים מופלאה זו, במלון בארה"ב, נפגשנו, צאצא של "בעל התוספות יום טוב" עם צאצאו של "יוסל'ה הקמצן", והתחברנו תחת כנפי היהדות בחיבור שלא ייפרד עוד".

(מתוך פרויקט של Jem-jewish educational media ומאתר האינטרנט chabad.co.il)

עוד בנושא...

לכתוב לרבי באגרות קודש

קראו את הפסוקים: הַלְלוּ אֶת יְהוָה כָּל גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת יְהוָה לְעוֹלָם הַלְלוּ יָהּ (תהילים ק״יז). 
מלאו את בקשתכם ואנו ניצור אתכם קשר בהקדם.